לא תזבח לה' אלהיך שור ושה וגו'. והלא כבר נאמר בפ' אמר אלא לרבות אפי' בבמת יחיד אסור בבעלי מומין:רע. להביא גרב ובעלי יבלת ובעלי חזזית. מניין לחולה ולזקן ולמזוהם ת״ל כל. ימניין לרובע ונרבע ומוקצה ונעבד ת״ל תועבת ה' אלהיך. ומניין לאתנן ומחיר וכלאים וטריפה ויוצא דופן ת״ל כי. מניין למפגל בקדשים שהוא עובר בל״ת ת״ל דבר. מה שתולה בדיבורו:הוא. הוא תועבה ואין הולד תועבה. וסמיכות ו' פסוקים אלו מפני שכולם קאי על חשובי העיר וכן המדריגות שהיה בכסא שלמה בשעה שבא על כל דרגא הוכרז לפניו פסוק אחד מו' פסוקי' כמפור' (במ״ר ריש אחשורוש) ומנהיגי העיר הם ג'. דייני' וראשים וחזן העיר. ג' פסוקים הראשוני' נאמרו על הדיינים שיהיו הגונים. לא תטע לך אשירה. נאמר על דיין שאינו הגון. ולא תקים לך מצבה. נאמר על ראשי העיר שבעה טובי העיר שהם מצב העיר ועמודיה. לא תזבח לה' אלהיך שור ושה. נאמר על המתפללים שאמר במדרש שהחזן מקריב קרבן בתפלתו כי תפלה במקום עבודה. ואמר שור ושה שור נקראים חריפים בעלי תריסין ושה הם הפשטנים שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם הלומדים מקרא ומשנה:אופן השני: לא תזבח לה' אלהיך וגו'. אשר יהיה בו מום וגו' מום אין לי אלא מום קבוע מום עובר מניין ת״ל רע. מניין חולה זקן ומזוהם ת״ל כל. מניין לרבות חוץ למקומו וחוץ לזמנו ושאר פסולים שבדבור ת״ל דבר. מניין לרבות רובע ונרבע ומוקצה ונעבד ת״ל תועבת. אין לי אלא שנולד במום. מניין אם נולד אח״כ ת״ל יהיה. כי לרבות כלאים וטריפה וכל הפסולין:הוא. היא ולא ולדן:כי ימצא וגו'. מכאן ג״ש לכל מקום דכתיב ימצא. בעדי' הוא:בקרבך. למעט נכרים מסקילה:באחד שעריך. לג״ש מה כאן שער שעבד בו אף להלן כו':באחד שעריך. אף שאין שם ב״ד. איש. למעט את הקטן יכול למעט גם אשה ת״ל או אשה. ולפי שבטומאת כהני' כתיב בני אהרן ולא בנות אהרן. ואמרת. לרבות שהוזהרו גדולים על הקטנים בא ללמד כאן שהוא להיפך:לעבר בריתו. שג' בריתות הן ברית תורה וברית ע״ז וברית מילה. ושבת כנגד כולם. שנאמר ג' פעמים ברית עם אות בפרשת כי תשא אצל שבת:לעבר בריתו. לכך עונש ישראל חמור מעכו״ם שישראל עובד ע״ז בסקילה וגוי בסייף משום שישראל כרתו ברית על ע״ז ולכך חמור מעכו״ם:וילך ויעבד. לפי שנאמר זבח לאלהי' יחרם אין לי אלא זביחה שאר עבודות מנין ת״ל בלתי לה' לבדו ואין לי אלא עבודת פנים לע״ז מנין עבודת' שדרכה בכך והשתחויה ת״ל וילך ויעבד וישתחו:אשר לא צויתי. אפי' בשיתוף:והגד לך וגו'. הוא השבע חקירו':נעשתה התועבה הזאת. הוא דרישות. את מי עבד ובמה עבד:בישראל. בישראל צריך דרישה וחקירה. פרט לנכרי שאין צריך דרישה וחקירה ואין צריך התראה ואפי' בעד אחד:והוצאת את האיש ההוא או את האשה וגו' אל שעריך. הוא נידון בסנהדרי קטנה פרט לעיר הנידחת או שבט שעבד ע״ז שצריך סנהדרי גדולה:ההוא. פרט לשוגג ולמוטעה:הדבר הרע. שיכול אין לי אלא אלו מנין המקבל לאלוה או אמר אלי אתה ת״ל הדבר הרע יכול אפי' מגפף ומנשק ת״ל הזה למעט:את האיש או את האשה. לפי שנ' בעיר הנידחת אנשים שנים. אנשי' ולא נשים יכול שהם ג״כ פטורין ת״ל האיש אפילו אחד. האשה. אפי' נשים חייבות:וסקלתם. הכל כדלעיל:על פי שנים עדים או וגו'. מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה. אף שלשה. ומניין אפי' מאה ת״ל עדים פי' דעדים ראשונה מיותר דהכי הל״ל על פי שנים או שלשה עדים:יומת המת. עד שיתיר עצמו למיתה:יומת המת. רשעים בחייהם קרויים מתים:על פי עד אחד. עדות מיוחדת. עד אחד ראה שחרית ועד כו' אחד ראה בחלון זה ואחד ראה כו':יד העדים תהיה בו בראשנ' וגו'. מצוה בעדים ואם לא מת יד כל העם תהיה באחרנה:כי יפלא. במופלא שבב״ד הכתוב מדבר:ממך. זה יועץ וכן הוא אומר ממך יצא וגו' יעץ בליעל:דבר. זו הלכה:למשפט. זה הדין:בין דם לדם. זה דם נידה וזיבה ודם לידה:בין דין לדין. דיני ממונות ונפשות ומכות:ובין נגע לנגע. זו נגעי בגדים נגעי אדם ובתים:דברי. אלו חרמים והקדשות וערוכין:ריבת. זו השקאת סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע:בשעריך. זו לקט שכחה ופיאה:וקמת. בב״ד:ועלית. מלמד שבהמ״ק גבוה מא״י וא״י גבוה מכל הארצות:אל המקום. מלמד שהמקום גורם:אשר בחר ה' אלהיך בו. פרט לב״ד שביבנה. והטעם שצריך מופלא שבב״ד לפי שמופלא נקרא תעלומת החכמה ואין חולקי' בתעלומת החכמה:יועץ. זה עיבור שנים ואם מחולקים בעיבור חייב ג״כ לעלות אל המקום וכו'. דבר. הוא הלכה למשה מסיני והוא תורה שבע״פ. משפט. הוא י״ג מדות שהתורה נדרשת בהן והן ד' חלקי התורה כנגד פרד״ס. בין דם לדם. שהתורה נחלק לששה חלקים. טהור וטמא. אסור ומותר. חייב וזכאי. בין דם לדם. הוא אסור ומותר כדי לטהר אשה לבעלה. בין דין לדין. הוא חייב וזכאי. בין נגע לנגע. הוא טמא וטהור. דברי ריבת בשעריך זהו שנאמר אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. כי ב' דברים הן בין אדם למקו' ובין אדם לחברו. ובבין אדם לחברו יש ב״ד אדם ששוה בערכו ועניים ואביונים שלמטה מערכו וזה שאמר הכתוב אורח חיים למעלה למשכיל שישכיל ויזהר בין אדם למקום ולחברו. למען סור משאול מטה. הם העניים והאביונים שאין להם להשען רק על אביהם שבשמים שהוא יריב ריבם וזה שאמר הכתוב כאן דברי. זו הקדשות וכו' הוא בין אדם למקום. ריבת. הוא בין אדם לחבירו. בשעריך. אלו העניים שלמטה מערכו שנאמ' בהם ואכלו בשעריך ושבעו:וקמת. מב״ד שמחולקי' עם ב״ד שבשעריך:ובאת אל הכהנים הלוים. מצות ב״ד שכהנים ולוים יושבין בהם יכול אפי' בדיעבד פסול ת״ל ואל השפט אף שאין כאן כהנים:אשר יהי' בימים ההם. אל תאמר פלוני כמשה ואהרן כו' אין לך ב״ד אלא כו' יפתח בדורו כו' וכה״א אל תאמר מה היה שהימי' הראשוני' היו טובים מאלה כי לא מחכמה וגו' רי״א אפי' קרוב ונחרחק ודרש אשר יהי' בימים ההם אף שמקודם קרוב היה:והגידו לך את דבר המשפט. מלמד שמחויב לשמוע גם לב״ד שביבנה יכול שיהי' חייב מיתה ת״ל יגידו לך מן המקום ההוא:ועשית ע״פ הדבר אשר יגידו. הגדה זו חכמה:אשר יורוך. אלו י״ג מדות שהתור' נדרשת בהם וכמ״ש ועליהם ככל הדברים ודרשו רז״ל ככל. זו דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים. כי יש שבעים פנים לתורה ונרמז במלת ככ״ל שעולה שבעים והם בדרוש ורמז. אף כאן עפ״י התורה אשר יורוך זו פשטות התורה שבכתב. ועל המשפט זו ראיות ונקראו דין. כמ״ש למעלה כי יפלא ממך דבר למשפט. וזו י״ג מדות שהתור' נדרשת בהן וזהו ועשית ע״פ הדבר אשר יגידו וגו' ושמרת וגו':ע״פ התורה וגו' ועל המשפט הענין שהתור' נדרשת בד' ענינים. דהיינו פשטי תורה והראיות דהינו ג״ש. ומה שנדרש' בי״ג מדות. ודינין שהלמ״ס הם. וסודו' התור'. וז״ש ע״פ הדב' אשר יגידו לך הוא סודו' התור' כמ״ש בזוהר הגדה הוא רזא דחכמתא. ושמרת לעשות. הוא תורה שבע״פ שבהם כל המצות. ע״פ התורה. הוא תורה שבכתב. ועל המשפט וגו'. הוא הראיות שמביאי' החכמים מן הפסוק. וכל הד' כלולין בשלשה:אשר יגידו לך ימין ושמאל. הוא מה שיאמרו החכמים ויעשו גדרים וז״ש עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי. הוא גזירת חכמים. מצותי. זו משנה. חקתי. הוא ג״ש. ותורתי. הוא תורה שבכתב:לא תסור מן הדבר. מדברי סופרים:אשר יגידו לך. כמ״ש ואביו שמר את הדבר. אבא יסד ברתא:ימין ושמאל. אפילו הוא אומר על שמאל שהוא ימין או להיפך:והאיש אשר וגו'. האיש ולא תלמיד:אשר יעשה. עד שיורה לעשות:בזדון. ולא בשוגג:לבלתי שמע. ולא השומע ממנו:העמד לשרת. מלמד שהשירות הוא בעמידה:או אל השפט. אף שאין כאן כהן כשר:ומת האיש וגו'. סתם מיתה בחנק:ההוא. ולא אנוס ולא מוטעה:ובערת הרע. צריך לבער רשעה וכו':וכל העם ישמעו וגו'. ד' דברים שצריכין הכרזה וזו אחד מהם:כי תבא אל הארץ וגו' וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך. מלמד שלא ימנו להם מלך עד אחר ירושה וישיבה. ר' נהוראי אומר התורה מדבר בגנאי של ישראל וכה״א בשמואל כי לא אותך מאסו כי אם אותי מאסו ר״י אומר מצוה היא שנאמר שום תשים וגו' אלא למה נענשו בימי שמואל לפי שהקדימו וכו':ככל הגוים. זהו הגנאי אף שמצוה לשאול מלך אבל הגנאי שיאמרו ככל הגוי':שום תשים אם מת המלך תמנה מלך אחר:מלך. ולא מלכה:אשר יבחר. ע״פ נביא:מקרב. ולא מח״ל:אחיך. ולא נכרי:תשים עליך מלך. שתהא אימתו עליך אין רוכבין על סוסו וכו' ואין רואין כשהוא מסתפר כו':מקרב אחיך וגו'. זו עשה שלאו הבא מכלל עשה עשה:לא תוכל לתת עליך איש נכרי. ל״ת:אשר לא אחיך הוא. וגם לא עבד:רק לא ירבה לו סוסים. אבל כדי מרכבתו מותר:ולא ישיב וגו' מצרימה. שעבירה גורר' וכו':למען הרבות סוס. אפי' סוס אחד עובר א״כ למה נאמר סוסים לחייב על כל סוס וסוס:ולא ירבה לו נשים. אבל להדיוט מותר. לא ירבה לו נשים. אלא שמונה עשרה ר״י אומר מרבה הוא לו ובלבד שלא יהו מסירות את לבו ר״ש אומר אפילו אחת ומסירה וכו':וכסף וזהב לא ירבה לו. אבל כדי לתת לאפסניא מותר:והיה כשבתו וגו'. כשיעשה כל האמור בענין כדי הוא שישב על כסא:וכתב לו. ואינו יוצא בירושה:את משנה התור'. זו משנה תורה מאלה הדברים. רי״א משנה תורה ב' תורות א' שמונחת בבית גנזיו. ואחת שיוצאה ונכנסת עמו:על ספר. ולא קלף ודפתרא:ספר מלפני הכהנים וגו'. שצריך לכתוב מספר העזרה:והיתה עמו. נכנס. נכנסת עמו. יוצא. יוצאה עמו. יושב בדין. היא עמו וכו'. וקרא בו כל ימי חייו. מקום שראוי לקרות בו וכו':למען ילמד. זו תורה:ליראה. זו יראה:לשמר. זו שמירה שיחזור התורה:לעשתם. שיעשה. מכאן שהתורה מביאה לידי יראה ויראה מביא' לידי שמירה ושמיר' מביא' לידי מעשה ולכך כתיב למען ילמד ליראה לשמר לעשתם שצריך שילמוד בתחלה כדי לבוא לידי מדות הללו:לבלתי רום לבבו מאחיו. שלא ינהג בגאוה. מאחיו. מאחיו ולא מנכרי שעל גוים מותר לנהוג בגאוה:ולבלתי סור מן המצוה. אפילו על דבר קל של נביא:ימין ושמאול. אפי' אומ' על ימין שהוא שמאל כמו בשאול:למען יאריך ימים על ממלכתו וגו'. וכן הוא אומר בשלמה גם עושר גם כבוד וגו' אם תלך בדרכי וגו'. והארכתי את ימיך. שעשירות וכבוד אתן לך בלי תנאי אבל אריכת ימים כבר כתבתי ולבלתי סור מן המצוה:הוא ובניו. מלמד שבניו קודמין למלכות מכל ישראל אם ממלא מקומו מנין לכל נשיאות והתמנות שבנו קודם ת״ל בקרב ישראל מה שבקרב כו' בנו קודם. והנה ג' ראשי מדות הם שמוציאין את האדם מן העולם גאוה תאוה וחמדה וכנגד זה נצטוה מלך ג' מצות אלו לא ירבה סוסים הוא גאוה לא ירבה נשים הוא תאוה וכסף וזהב הוא חמדה וכן מבואר בזוהר כי גאה גאה. שגאה על גוותנים. סוס ורכבו. שרוכבו מתגאה במה שרוכב על הסוס:
